פעילות גופנית ו-ADHD – מתוך מטא אנליזות וסקירות שיטתיות (פוסט מס' 4 בנושא של ADHD)

נמצא שטיפול תרופתי עובד אך מלווה בתופעות לוואי אצל חלק גדול מהמטופלים והתערבויות התנהגותיות גם מצליחות אך מאופיינות בעלות גבוהה, מעקב מתמיד וחוסר התמדה מצד הילדים והוריהם. לכן נבחנת האפשרות שפעילות גופנית יכולה להוות פיתרון זול ונגיש שאולי גם יכול להשפיע משמעותית על ההתפתחות העתידית של ילדים בעלי ADHD.

The Effects of Physical Exercise on Functional Outcomes in the Treatment of ADHD: A Meta-Analysis[

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26861158

במטא-אנליזה הזו מצאו שככל שההתערבות של פעילות גופנית הייתה ארוכה יותר, התקבלו תוצאות טובות יותר בהקלה על הסימפטומים. גודל ההשפעה לא היה משוייך למידת האינטנסיביות, הגיל הממוצע והמגדר.

התוצאות מציעות שלפעילות גופנית יש השפעה חיובית מתונה על התפקוד כגון תפקודים ניהוליים (זיכרון עבודה, גמישות מחשבתית) ותפקודים מוטוריים (מדווח ב-50% מהחולים). במטא אנליזה הזאת נמנעים ממתן המלצה גורפת מכיוון שהיו בעיות מתודולוגיות.

עלה הצורך לאשש היפותזות המשוייכות לתהליכים פיזיולוגיים אשר מתווכים את ההשפעה. לכן דרושים מחקרים שבודקים את רמות הקטכולאמינים בדם כדי למצוא מדד להערכת ההצלחה התפקודית.

קיימת חשיבות לביצוע ניסויים שיקבעו אלו סוגי מאמצים ושיטות אימון דרושים. במטא אנליזה הזאת הציגו ריצות בהליכון בלבד. פעילות אירובית הציגה הצלחה בשיפור מהירות תגובה, קשב וזיכרון עבודה.

מחקר אחד הציג שהתערבות ארוכת טווח נתנה השפעה כרונית חלשה והשפעה אקוטית מתונה אך מובהקת.

במטא אנליזה אחרת מצאו שביצוע יוגה או פעילות אירובית מפחיתים משמעותית אימפולסיביות, חרדה ובעיות חברתיות. ניתן לשייך זאת לעובדה שביוגה מתרגלים נשימות, קשב ומודעות בעת ביצוע התנועות, דבר אשר מאמן את המתרגלים לוויסות עצמי.

בסקירה שיטתית נוספת סקרו 613 מסמכים שפורסמו בין השנים 1980 ל-2016. מתוכה נבחרו

30 מאמרים.

https://linkinghub.elsevier.com/retrieve/pii/S0965-2299(16)30357-0

Managing childhood and adolescent attention-deficit/hyperactivity disorder (ADHD) with exercise: A systematic review

המסקנות העיקריות שעולות ממנה הן:

1) שפעילות גופנית גרמה להקלה בסימפטומים ההתנהגותיים, קוגניטיביים ופיזיים של ADHD.

2) *** ההתערבות בעלת ההשפעה הגדולה ביותר הייתה כתוצאה מתוכנית אשר משולבת עם אימון גופני ולא באה לבד.

3) שפעילות אירובית בעצימות בינונית עד גבוהה היא נסבלת היטב עבור ילדים ומבוגרים בעלי ADHD ונמצאה כבעלת תרומה חשובה.

דרושים מחקרים נוספים על מנת לברר את המרשם האידיאלי לטיפול.

נקודות מרכזיות:

· מחקרים ארוכים וקצרי טווח תומכים ביתרונות של פעילות גופנית

· חסרים מחקרים אקראיים ומבוקרים

מילים לסיכום:

לפעילות גופנית יש השפעה על הפרשת הקטכולאמינים בגוף האדם (דוגמא נוראדרנלין ודופמין). הכמויות לא נמדדו במחקרים שהצגתי פה אך ידוע ברמה הכללית שיש להן השפעה על מידת העוררות. נוסיף שמתקיימים רכיבים נוספים של השפעה כמו הגברת כמות הנוירוטרופינים, אשר להם תפקיד בשיפור תהליכי למידה ונוירוג'נסיס. נבנה מודל תאורטי בחיות מודל להסברת התהליכים הנוירו-התפתחותיים ב-ADHD. לפי המודל יש חוסרים בסוגים שונים של נוירוטרופינים בבעלי ADHD באיזורים נקודתיים במוח. בבני אדם מוצגת תמונה קצת אחרת ששווה בדיקה מעמיקה יותר, נושא מעניין וחשוב, אולי ארחיב על זה בעתיד.

איזו פעילות גופנית עוזרת לכם להתרכז?