מה מנקה לנו את המוח?
זיכרון של פעם: ירושלים, מרכז העיר, חמישי ערב, חגיגות, מוזיקה, דוכנים, המון תיירים, מלא שפות, פלאיירים מפוזרים, אריזות מזון על הרצפה.
מוקדם בבוקר, למחרת, יוצא למכון, משקולות, בעיטות קראטה לשק ומול המראה. הדיוק יפה, הכל רגוע, תחושה של זון. הרחובות שטופים ונקיים.
מנקים לנו מסביב לבתים, לרחובות. מישהו עושה את זה, משקיע אנרגיה. השאלה מה קורה בגופינו (או יותר נכון במוחנו), אחרי מסיבה של התרחשויות במהלך היום כמו: עבודה, לימודים ומטלות, מצטברת פסולת מטבולית.
מה יפנה אותה? באלו זמנים ביממה? מה הם התנאים האופטימליים לפינוי? מה יקרה אם הפסולת המטבולית תמשיך להצטבר? האם יש שחקן אחר שיכול להחליף? אני סבור שלא
אלו אכן שאלות מעניינות שאולי ניתן לענות עליהן דרך החקר של המערכת הגלימפטית. כי היא זו שמנקה את המוח בזמן השינה.
בגדול היא פעילה יותר במהלך שינה ומעורבת בניקוי פסולת תאית ומטבולית שמצטברת במוח. במיוחד בלילה. לכן, היא מצומדת לתפקוד של השעון הצירקדי.
מצטברות ראיות על קשר סיבתי בין איכות השינה להשתתפות המערכת הגלימפטית ומידת הסיכון לאלצהיימר ומחלות מוח ניווניות נוספות.
אז מה לשינה ולאלצהיימר?
מתקיים דיון מדעי על הרעיון שהמערכת הגלימפטית פעילה יותר במהלך שינה איכותית. יש ניקוי של פפטידים הנקראים בטא עמילואידים שיש להם נוכחות גבוהה במחלת האלצהיימר. הלוגיקה או הנרטיב המחקרי עובד כך בעיקרון: "אם ישנים פחות, מצטברים יותר בטא עמילואידים במוח ואז גדל הסיכון לאלצהיימר".
מספיק לילה בודד של חוסר שינה כדי לצבור בטא עמילואידים.
מחקר שפורסם במגזין היוקרתי PNAS מדגים זאת (לצערי לא הראו השפעות כרוניות בבני אדם). https://www.pnas.org/content/115/17/4483
מצאו השפעה מרכזית על איזורים הקשורים במצב רוח וזיכרון (ההיפוקמפוס והתלמוס).
יש גם סקירה עדכנית יותר שפורסמה ב-science על דימנציה ובעיות במערכת הגלימפטית.
בגדול - יש עוד סקירות מ-2020 שמציגות על קשר חזק בין בעיות במערכת הגלימפטית והזדקנות בחיות מעבדה אך כמות הידע על בני אדם היא לא מספיקה.
מחשבות שלי: אנחנו לא יודעים מספיק טוב האם מחסור בשינה אכן מהווה הסיבה לאלצהיימר ודימנציה או גורמים גנטיים וסביבתיים נוספים. אולי להיפך, אנשים בעלי סיכון לאלצהיימר הם אנשים שמהתחלה מועדים להיות בעלי שינה פחות איכותית או אף רגישים יותר למחסור בשינה. זה טיעון שניתן לעדן בשל הידע שקיים על ההשפעות של שינה על התפקוד של ההיפוקמפוס ביצירת זכרונות חדשים וגם איכות הרקמה (נוירוגנזה). אשאיר את ההרהורים כשאלות פתוחות לבנתיים.
קישור לטיעון האחרון https://link.springer.com/chapter/10.1007/7854_2013_251
למרחיבי הדעת, יש מקורות מידע טובים בעברית כמו מכון דוידסון וקופת חולים כללית. בפוסט הנוכחי מצורפת ספרות יותר חדשה.
בתמונה: תיאור סכמתי של פעולת המערכת הגלימפטית