משמרות לילה מאופיינות בהפרעות בשעון הצירקדי דוגמת מעגל המלטונין (הורמון השינה). בני אדם הם יצורים יומיים. רמות המלטונין מתחילות לעלות בשעות הערב (בבעלי חיים מופרש בשעות החשכה). לפנות בוקר מתחילה ירידה שלאחר מכן מגיעה לשפל בשעות הבוקר. רמות הקורטיזול, לעומת זאת קשורות בערות ולכן מתנהגות בצורה הופכית.
הפרעות בשעון הצירקדי הן בעלות קשר להגברת הסיכון למחלות מטבוליות, סוכרת, מחלות לב וסרטן. קיימות ראיות להשפעה השלילית של תאורה לילית על רמות המלטונין בלילה והגברת השכיחות של סרטן השד לדוגמא. בעיה נוספת במשמרות לילה היא חוסר העירנות והפגיעה בתפקוד ולכן מתווסף גורם סיכון לפציעות במקום העבודה.
אכן התאורה עצמה, מגבירה ערות. לדוגמא אור בהיר בעוצמה חזקה יגרום לערות ביום וגם בלילה, במהלך היום זה טוב לנו לתפקוד. הבעיה היא בלילה, חשיפה לאורכי גל קצרים (אור כחול לדוגמא מכל המסכים) שמהווים חלק מהאור הבהיר יכולים לדכא את ההפרשה של הורמון השינה. כמובן שיש עוד תהליכים של השעון הצירקדי שעשויים להיפגע כתוצאה מחשיפה לאור, כגון, מעגל השינה/עירות על ידי דחיה זמן השינה אשר לו השפעה על העירנות, מצב רוח והבריאות. אז בואו נחשוב שניה, מה היא השפעתם של אורכי הגל הארוכים בספקטרום האור הנראה, דהיינו, האור האדום?
נמצא כי יש לו את היכולת לשפר את הערות תוך הפחתה משמעותית בפגיעה ברמות המלטונין וביוצא מכך בשעון הצירקדי.
בניסוי שדה (מופיע בקישור למעטה) השתתפו 70 עובדות בבתי חולים ונתנו להן משקפיים שמקרינות אור אדום או כחול או בהיר חלש (פלסבו). ונתנו להן להסתובב כך 6 חודשים במשמרות יום ולילה.
במהלך הניסוי דגמו את רמות המלטונין והקורטיזול ברוק וביצעו מבדקים קוגניטיביים של ערות ודיוק בשלבים שונים של המשמרת. תשאלו אותן גם על הרגשה כללית כגון: "איך ישנת הבוקר אחרי המשמרת?" "באלו שלבים של הניסוי הרגשת יותר וואלה סבבה כזה?" ומה תאכלס? * אור אדום שיפר את העוררות בלילה בלי לפגוע בשעון הצירקדי. * אור אדום עשוי לשמש לשיפור מהירות התגובה של עובדות המשמרות. * אור אדום יכול להיות בעל השלכות חשובות על הבטיחות והבריאות של עובדות משמרות.
חולשות של המחקר: מדובר במחקר שדה שחשוף להמון משתנים מתערבים (ערפלנים). היה קושי לנהל את השאלונים והמבדקים בצורה עקבית וכן דרישות העבודה בבתי חולים הן דינמיות ומשתנות. עם זאת ובניגוד לניסויים שנעשו בתנאי מעבדה נקיים מהפרעות, לניסוי הזה יש חשיבות של מידת היישומיות בשטח למרות הרעש הסטטיסטי והמשתנים שמתערבים. מה היא דעתי האישית?
למען האמת, דעתי לא מגובשת. אני סבור שיש פה הפחתת נזק אך המלטונין הוא לא השחקן היחידי בתפקוד התקין של השעון הביולוגי. יש דיונים המתייחסים לתזמון ארוחות ושעות פעילות. גם לסדירות של שינה עצמה יש חשיבות בשמירה על הבריאות האופטימלית. נקווה שחוקרים ימשיכו לצבור דאטה בתחום שיהיה בעל ערך יישומי.
