על הסינרגיה הבין אישית: פדגוגיה של ספורט לחימה לפי גישה אקולוגית דינמית

מתוך מאמר סקירה שפורסם בספטמבר 2019 בג'ורנל Sport Medicine

הקדמה:

המאמר הזה מנסה לבוא בגישה יותר אינטראקטיבית לשיפור מיומנויות לחימה דרך שילוב שתי פרספקטיבות מרתקות מבחינה פילוסופית וחברתית: 1) פסיכולוגיה אקולוגית. 2) מערכות דינמיות. הן מוגשות בצורה תמציתית במאמר הזה ומגיע להן את הכבוד להתייחסות רחבה ומקיפה בהקשר כללי יותר.

בתחום חקר המערכות המורכבות מתוארים דגמים מבניים והתנהגותיים דומים המשליכים על דיסציפלינות רבות, ביניהם, מדעי הספורט.

למערכת המורכבת שנקראת הלוחם הבודד מתווספת מערכת מורכבת נוספת של שני לוחמים בקרב. המערכת הזו מאופיינת בארגון עצמי לסינרגיה בין אישית. למערכת כזו אמורים להיות מאפיינים של יציבות אשר נשברת לפרקים בעקבות מניפולציות של הלוחמים.

דוגמאות למערכת עם יציבות במהלך קרב:

1. יצירת מקצב ומרחקים מסונכרנים בין היחידים.

2. מצבים שבהם אחד הצדדים מצליח לחסום או להתחמק מהתקפות של היריב.

דוגמאות לשבירת היציבות:

1. שבירה של סנכרון המרחקים בין היריבים

2. הרס יוזמה של התקפה

3. התקפה שמצליחה לחדור את היריב בטווח הסכנה.

תמונה 1: הדגמת הקונספט של סינרגיה בין אישית. מתהווה התנהגות של צימוד של תפיסה ופעולה בין הלוחמים

ספורטאי קרב פועלים במרחב הזדמנויות לתקוף או להגן. על מנת שזה יקרה הם צריכים לפעול בתוך טווח הסכנה של העימות, זה טווח שמאפשר להם ליישם את הטקטיקה שלהם אך גם מסכן אותם בפגיעה ולכן עולה צורך להסתמך על ידיעת יכולות ומגבלות, טווחי הסכנה האלו נקראים meta stable regions. ההתנהגות בגבול הסכנה נקראת brinkmanship והיא מהווה את רמת התרגול האידיאלית כדי לדמות קרב בתחרות. ככל שהמיומנות הקרבית טובה יותר נקבל יותר מה-brinkmanship הנכסף.

ספורטאים ברמה מקצועית טובה מכירים טוב יותר את היכולות והמגבלות שלהם בטווח הסכנה. לעומת זאת, מתחילים פחות ערים אליה ופחות מיומנים בה הן מבחינה מוטורית, קוגניטיבית ומבחינת תפיסה ופעולה.

בענפים אשר שונים במאפייני הקרב שלהם כגון:

סטרייקינג/הטלות/היאבקות/קרבות נשקים/עבודה עם חליפות או בלי, אנו נצפה לראות מאפייני ארגון פנימי שונים בשל האילוצים המופעלים על כל לוחם.

על מנת לייצר אופטימיזציה של תהליכי למידה של ספורטאים, המחבר מציע שהגישה האקולוגית דינמית היא המסגרת האולטימטיבית לרכישת מיומנויות בספורט לחימה.

בתרגול לחימה ובקרב אמת מתקיימת קו-אדפטציה בהתנהגויות בין היריבים. חלק מהענפים עדיין נוטים לשים את עיקר הפוקוס באימון על סביבות מלאכותיות ונשלטות או שרויות בחוקים ברורים של התקפה והגנה אשר הם מהווים מיומנויות קרב בפוטנציאל.

בסופו של דבר, התנהגות מיומנת של לוחם היא היכולת לבצע מניפולציה ולקבל יתרון על היציבות הכוללת של המערכת שמתרחשת במהלך הקרב.

ההבדל בין הגישה הקוגניטיבית לגישה האקולוגית דינמית

הגישה האקולוגית דינמית מאתגרת את הגישה הקוגניטיבית בהקשר חברתי משום שהיא שמה את הדגש המרכזי על האינטראקציה במהלך האימון ולא רק האינדיווידואל כבצען בודד. הבעיה עם הגישה הקוגניטיבית היא התבוננות על מצבים כסטטיים ודומים מאחד לאחר ולא דינמיים, משתנים. חסר את הנדבך של מעורבות אקטיבית בסביבה החברתית. הפסיכולוגיה האקולוגית שמה את הדגש על הצורך האבולוציוני לפעול בסביבה חברתית ולתפקד בה בצורה טובה. אפילו גיבסון אמר שהאינטראקציות בין בני אדם נותנות את הפתח העשיר ביותר להזדמנויות שהסביבה יכולה להציע.

“The richest and most elaborate affordances of the environment”

חוסר ליניאריות במערכות דינמיות?

אם ניקח לדוגמא את האצבע המורה של כל יד ואנחנו ניתן להן להתנודד מצד לצד בקצב קבוע ובתנועה סינכרונית. כל שינוי קטן בין האצבעות, ייצור מעבר למצב חדש. נגיד אם נפעיל אותן במהירויות שונות נקבל מעברים מדגם סינכרוני לאסינכרוני עד אנטי פאזה. אותם שינויים כאלה יכולים להתרחש בתוך הפרט עצמו אך גם בין פרטים (Interpersonal). סינרגיות אלו נבחנו בעולם הספורט, הריקוד, הדיאלוג והמוזיקה.

כאשר שני ספורטאי לחימה מתחילים קרב, מתקיים צימוד של ה-perceptions ו-action, הם מפעילים אילוצים אחד על גבי השני. ברמה המקומית, לשני הספורטאים יש מטרה משותפת, להכניס ניקוד לצד הימנעות מפגיעה. המגיב ממודל כנקודות משיכה ("point attractors"). במהלך הקרב מתהווה רמה גלובלית של מקצב, "limit cycle".

תפקידו של האתלט הוא לתרגל את היכולת להוציא את המערכת ממצב שיווי משקל, כלומר, להוציא את היריב מהמקצב והארגון הפנימי שלו במהלך הקרב. במשחקי ספורט קבוצתי (משחקי כדור) וענפי לחימה, הצד שמגן דווקא צריך לשמור על ייצוב של המערכת ושל הסימטריה שלה. אך יש הבדל, במשחקי כדור יש קבוצה מגנה וקבוצה פולשת. בספורט לחימה לעומת זאת, יצירת התקפה יכולה להתרחש במקביל להתקפה של היריב. לדוגמא, בקרב קראטה ברמה גבוהה יכול להתרחש מצב שאין חתירה לייצוב המערכת כגון התחמקות מבעיטה אלא יכולה להתרחש מתקפת נגד מתוזמנת ואף כניסה להפלת היריב שיזם. לכן, שבירה והחזרה של הסימטריות מהווים גורם מפתח ליכולת הביצועית בספורט לחימה.

בעולם המחקר האקדמי על אומנויות לחימות ביצעו סכמות מחקר שונות:

1) ביצוע טכניקות מול שק

2) ביצוע טכניקות מוסכמות מול יריב

3) ניתוח קרב או התערבויות שדומות לקרב ברמה העקרונית.

בהסתכלות רוחבית על הספרות, נוכח כי חסרה המורכבות של האינפורמציה בפרדיגמות ניסויות שבהן יש הגבלה של האינטראקציה בין היריבים. המורכבות של האינפורמציה מהווה בסיס הכרחי ליכולת להסיק על אדפטציות שתורמות לתפקוד במצבי אמת. ללא אינפורמציה מספקת, לא ניתן לבצע קורלציה בין לוחם טוב או בין תהליך למידה מיטבי.

דוגמאות מעולם המחקר

1. ללא אינטראקציה

שימוש במעקב עיניים ותגובה באמצעות וג'ויסטיק.

הציעו שפרדיגמה המבוססת על משחקי וידאו היא בעלת דרישה מוטורית נמוכה יותר מהמצב האמיתי שבה יש הדדיות בין תפישה לפעולה.

בכל מקרה, צפיה בסרטון, יריב במשחק וידאו לא מייצר את האינטראקציה שדורשת סתגלנות משותפת (co-adaptation).

1. אינטראקציה חלקית

• הסרטה של התקפות רנדומליות שבה יש התקפה שחוזרת על עצמה כל 4 התקפות זוהו למשך זמן רב יותר מהניסוי אצל מתאמני קראטה שהיו מקוטלגים קודם לכן כמתרגלים מנוסים ברמה גבוהה.

• ניסוי אחד על מתאמני קרב מגע: הביאו תוקפים שלובשים בגדי אגרוף או ג'ודו ובפועל הם ביצעו תנועות שונות לגמריי. היה פה אלמנט הפתעה. מתרגלים מנוסים תפעלו זאת טוב יותר.

• תרגול מהלכים של אייקידו בזוגות (מבוסס על שיתוף פעולה): תנועות מוסכמות בין תוקף לנתקף. בוצעו אנליזות קינמטיות תלת מימדיות. קואורדינציה בין אישית (סינרגיה אינטרפרסונלית). לאחר מכן, לשם מניפולציה שמו משקולת על פרק כף היד של המתאמנים ובדקו את האדפטציה המשותפת. נמצא כי אצל מתאמנים מתקדמים יש אדפטציה טובה יותר. היה מצב יציב יותר עבור כמות גדולה יותר של ווריאציות תנועה. בפועל ההנחיה הייתה לבצע את הטכניקות בצורה מתואמת ולכן הייתה מבוססת על שיתוף פעולה ולכן זה מעלה את השאלה כמה זה מייצג קרב תחרותי. המחקר הספציפי הזה הביא טענה לא נכונה שמתקיימת התנהגות חברתית ומוטורית מתחרה מכיוון שיש פה תרגול מאוד מוסכם ומוגדר.

1. אינטראקציה מלאה

• כיסוי עיניים במתחרי ג'ודו פראלימפיים פוגע בביצועים. דבר שמעלה את הצורך בתפיסה מרחבית מבוססת ראיה ולא רק תחושה.

• במחקר על נבחרת טאקוונדו מצאו שבקרבות לימודיים במועדון היו רמות סטרס, עוררות ומאמץ מנטלי נמוכים יותר מתחרות וזה מתבטא בתנועות צפויות יותר ושמירת מרחקים גבוהה מדי.

יוצא מכך שלא מספיק לייצר אילוצים לשיפור יכולות תפיסתיות אלא גם דרישות קוגניטיביות אפקטיביות המדמות תחרות. לכן, המתודיקה הטיפוסית שמבצעים באימונים קרביים עשויה לפגוע באפקטיביות של התרגול וזה מתבטא בהפחתה בתפקוד בטווחים המטה-יציבים של הקרב, פגיעה ב-brinkmanship.

בקרב אמת הפרט אמור להגביר את השונות על מנת לשבור או להחזיר סימטריות.

• ניסוי שנעשה על משתתפים ללא רקע באומנויות לחימה: קיבלו תגים בצד של המותן ונדרשו לתפוס אחד לשני את התגים בלי להיתפס. מצב שברמה העקרונית המדמה קרב סטרייקינג באופן פשטני מאוד. ככל שהיה להם יותר ניסיון הם פעלו יחדיו באנטי פאזה. בזמן שאחד זז לקראת השני, השני שומר מרחק. בנוסף, יש פיצוי רציפרוקלי לתנועה של האחר, דבר שמוביל לקרב יציב יותר.

• בניסוי דומה על לוחמי קנדו על אימון המדמה קרב תחרות מצאו שמתקיימת שמירת מרחקים. היו מרחקים גבוהים וקצרים המייצגים שני מצבים:

א) מרחק גדול שמאפשר כניסה להתקפה וזמן תגובה לתוקף.

ב) מרחק קצר שמונע ייזום התקפה (מדמה קלינץ' באגרוף).

המרחקים מאפשרים שליטה על דגם ההתנהגות המתהווה בספורטאי ומאפשרת יצירת אנטי פאזה בין המתחרים מסביב למרחקים הקריטיים. לאחר מכן החוקר מידל את האינטראקציה בין לוחמי קנדו כמערכת דינמית היברידית על מנת לאפיין שינויי כיוון והזדמנויות בקרב וכן התנהגות מעגלית (במרחקים ומהירויות מועדפות עבור התקפות והגנות).

תמונה 2: גרף שממחיש את מורכבות האינפורמציה שמועברת בתלות באילוץ שנוצר

סיכום:

הפרספקטיבה של הגישה האקולוגיה דינמית מהווה גישה מבטיחה להבנת הביצועים בספורט לחימה. יש לה פוטנציאל לעזור למאמנים וספורטאים לקדם למידה אופטימלית. הגישה הזאת באה עם הסברה שהפוקוס העיקרי בתהליכי למידה לרכישת מיומנויות צריך להיות ממוקד פחות על הספורטאי כיחידה עצמאית אלא על האינטראקציה בין הספורטאי לפרטנרים ויריבים. במצב המיטבי של ספורטאי לחימה, עולה הצורך לתרגל על גבולות היכולת של תפיסה ופעולה באופן שמדמה כמה שאפשר את תרחישי הקרב.

מנקודת המבט האישית שלי, הכשרה של ספורטאים היא מרובת מימדים ודורשת: יסודות של קואורדינציה נחוצה, טכניקה, יסודות של כושר גופני, תרגולים טקטיים, משחקי קרב שונים שמייצרים את האתגר לשיפור טכניקה ופתרון בעיות במציאות משתנה. טווח הסכנה, למיטב הבנתי, אינו רק מרחק מהיריב, אלא רכישת התנהגות מתאימה בטווחים האלו על כל מאפייניה: מקצבים, אישיות אסטרטגית תחת אילוצי זמן, אילוצי מרחב ואילוצי חוקה של ענף.

מקור: https://link.springer.com/article/10.1007/s40279-019-01173-y#ref-CR12