מה הם מאפייני התעופה של בעלי כנף פרהיסטוריים

מחקר מעניין שמבצע מודלים מתמטיים לתעופה של בעלי כנף פרהיטוריים בהשוואה לעופות גדולים שיש כיום.

יש הפרכות של תיאוריות ממאמרים קודמים על דגם התעופה של בעלי כנף לא בני זמנינו (ראו בתמונה)

האם התעופה היא באמצעות תרמיקה (תעופה במעגלים מעל היבשה) כמו הנשרים או דינמית בדומה לתעופת אלבטרוס מעל הים (בתנועות גליות בזיגזגים)? וכן מה הם התנאים המינימליים הדרושים על מנת שתהיה תעופה/דאיה?

במאמר מוצגים קשר/יחסי גומלין בין שינוי גובה, מהירות ומדדים נוספים.

עובדה מעניינת

על סמך החישובים הגיעו להשערה שבעל הכנף הגדול בכל הזמנים, הקווצלקואטלוס, היה בעל יכולת דאיה מאוד דלה (כנראה לא עף המון), זה התאפיין במהירות אופקית מינימלית מהירה ואיבוד גובה מהיר (טווח צר מאוד של מהירויות). כנראה שהמסה וכוח הגרר על הכנפיי משחקים תפקיד. פטרנודונים בעלי מסה כבדה נמצאו בטווח צר יחסית של מהירויות ועם נחיתה מהירה ביחס לעופות גדולים בני זמנינו (טווח צר פחות מהקווצלקאולוס). לעומת זאת, פטרנודונים בעלי מסה נמוכה הם בעלי דגם איבוד גובה ודאיה שדומה/מזכירה את הקונדור הדרום אמריקאי. לעופות מודרניים אחרים יש טווח של מהירויות אופקיות גבוהה. יש קשר חיובי בין המהירות האופקית לבין קצב איבוד הגובה.

קונדורים ופטרוזאורים זקוקים לתנאי רוח דומים על מנת לתפוס תרמיקה. הקווצלקואטלוס זקוק למהירויות זרימת אוויר המינימליות הגבוהות ביותר מכל המינים. עופות מודרניים אחרים במידול דורשים מהירויות רוח מינימליות נמוכות יותר.

https://academic.oup.com/.../article/1/1/pgac023/6546201...