לקבל החלטות מהבטן - הכרעה מוסרית

מה קורה כשערכים מתנגשים עם רגשות? מה עוזר לנו לבצע בחירה עם פחות מעורבות רגשית? על ההתמודדות עם המעמסה האינטלקטואלית והרגשית שהחיים מזמנים עבורנו כיצורים חברתיים וערכיים.

פתח דבר

כאשר מבצעים ניסויים קוגניטיביים בתחום הפסיכולוגיה המשלבים רכיב רגשי או קוגניטיבי, ניתן, באמצעות סריקות fMRI (המבוצעות לבדיקת איזורים שפעילים בעת משימות לנבדקים) לזהות איזורים המשוייכים לרגש (כגון ה-vmPFC שבו הכתבה עוסקת) וכן איזורים לחשיבה לוגית וביצוע טכני של משימות (איזור הנקרא dlPFC שהוא יותר קוגניטיבי לכאורה).

בניסויים שונים נמצא שיש בדרך כלל יחסי השתקה-הפעלה בין רגש לקוגניציה בתלות בסוג המשימה. כבר אציין בהערה כללית שהתחום הזה לא דיכוטומי. באיזורים שאדבר עליהם יש פונקציות של גם-וגם וגם. וכן, יש איזורים חשובים נוספים במוח שמשתתפים בלקיחת החלטות שלא אזכיר לצורכי מיקוד הטקסט.

האיזור הפונקציונלי בקליפת המוח הקדם מצחית הנקרא vmPFC משוייך לרגש ופועל בממשק עם המערכת הלימבית. לאיזור הזה במוח יש חשיבות אבולוציונית ביצירת רגישות חברתית (בשפה העממית "טאקט"). לא רק להיות "הגיוניים ומחושבים" אלא לשנות התנהגות לפי הצורך בעת קבלת משוב שלילי מהסביבה.

דוגמאות לחשיבות ה-vmPFC בלקיחת החלטות

א. באנשים בעלי פגיעה ב- vmPFC נפגעת התקשורת בין המערכת הלימבית ל-PFC, דבר זה מוביל לניתוק תחושות הבטן בעת החלטות קשות מוסרית. בקבוצת הניסוי הזו, הנבדקים יכלו להקריב קרובי משפחה על מנת להציל 5 אנשים, וכן, נתנו משקל רב יותר לתוצאות של מעשים ולא לכוונות זדון, לדוגמא: בסימולציות משפטיות הם העדיפו להעניש אנשים שהרגו לא במתכוון לעומת אנשים שניסו לרצוח אדם ללא הצלחה. אין כמובן בהחלטות שלהם מוסר גבוה, אלא פתולוגיה. יש פגיעה כללית ביכולת לרכוש ניסיון חברתי מבוסס משוב שלילי. אכן יש להם את היכולת לזהות מסרים שליליים, אך יש להם בעיה להרגיש אותם ולכן קיימת אצלם המגבלה בשינוי ההתנהגותי בהלימה לסיטואציות חברתיות. בחיים האמיתיים זה מתבטא באמירת דבר עובדתי ומעליב לחבר ולהיות מנותק מרגשותיו ומהמחוות שהוא מחזיר.

ב. דוגמאות למתאם שלילי בהפעלה של ה-dlPFC וה-vmPFC בנבדקים בריאים:

1) בנבדקים בריאים שהשתתפו בסימולצייה שדרשה מהם החלטות משפטיות שונות:

ניסוח אחריות הפושעים הפעיל את ה- dlPFC. לעומת זאת, מתן גזר הדין הפעיל את ה-vmPFC.

2. בסימולציית הימורים שבהם היה צריך לשנות/להתאים כל פעם אסטרטגייה לשיפור הסיכויים לזכייה נמצא כי יש שני פקטורים שמרכיבים את ההחלטה:

* התוצאה של כל פעולה כשלעצמה שמפעילה יותר את ה-vmPFC.

* התבוננות פרוספקטיבית על שיעור הזכיות מכל הסיבובים הקודמים שהפעילה יותר את ה –dlPFC.

יחסי ההפעלה של האיזורים הללו בנבדקים השונים עזרו בבניית מודל המנבא החלטות שאנשים יקחו בהתאם לשונות בינם והתנהגותם במהלך הניסוי.

את מי להרוג ואת מי להציל דמיינו תרחיש אמיתי. אתם חמישה אנשים שנכנסים למנהרה. לפתע קרונית גדולה דוהרת במהירות לכיוונכם. עליכם להחליט האם לדחוף אדם זר על מנת לעצור את הקרונית ובכך להציל את שאר האנשים. האם תקריבו את כולם כי תבחרו לא להגיב? האם תדחפו אחד מהם או שאתם תקפצו פנימה? בתרחיש אחר יש לכם אפשרות להטות את הקרונית למסלול צדדי באמצעות משיכת ידית, פעולה שתציל את כל החמישיה אך תהרוג אדם אחר שאינכם מכירים ששהה במסלול הצדדי. האם האופציה הזו תהיה לכם קלה יותר, או שתרגישו אותו הדבר? אם אתם מוצאים את עצמכם מתלבטים ולא בטוחים איך נכון להגיב, דעו שאתם לא לבד. זוהי דילמה פילוסופית-מוסרית מפורסמת הנקראת בעיית הקרונית - The Trolley problem. מחקרים שנעשו הראו שהרוב המכריע של האנשים יבחרו בהצלת החמישה במחיר של הריגת אחד. לבחור שלא לבחור השאלה החשובה שעולה היא מה תרגישו במהלך כל אחד מהתרחישים, וכיצד התחושות יכולות להכתיב את הפעולות שלכם. שני חוקרים מאוניברסיטת הארוורד השתמשו בהדמיה מוחית (fMRI) כדי לענות על שאלה זו. המטרה של המחקר הייתה לאפיין את היחסים בין האיזורים הפעילים בעת קבלת החלטות קשות. נמצא שהרהורים על דחיפת אדם לעבר קרונית דוהרת, גורמים להפעלה של שני איזורים בקליפת המוח הקדם מצחית (ה-prefrontal cortex), ה-dorsolateral prefrontal cortex) dlPFC) שמעורב בתפקודים ניהוליים, לענייננו, בבחירה לפעול ולבצע, וה- ventromedial prefrontal cortex) vmPFC) המשויך להפעלה של רגש. גם האמיגדלה במערכת הלימבית היתה פעילה במהלך דילמה מוסרית זו. לכן, דילמות בעלות מעמסה רגשית גבוהה מאופיינות בהפעלה משותפת של ה-dlPFC וה-vmPFC. כאשר נבדקים בחרו לא לדחוף אדם אחד בשביל להציל את השאר, הייתה אצלם הגברה בפעילות האמיגדלה שככל הנראה משקפת עליה ברגשות השליליים. כלומר, יש קשר בין מידת ההפעלה של איזורים בעלי פונקציה רגשית לבין ההחלטה שתתבצע. לעומת זאת, בזמן בחירה במשיכה של הידית שרק בהמשך תגרום להרג אדם זר, נצפתה ההפעלה של ה-dlPFC בלבד. ואכן זו החלטה שרוב הנבדקים הסכימו לבצע, כנראה משום שיש בה פחות מעורבות רגשית. הניסוי המתואר מהווה דוגמא לאינטראקציה בין הרכיבים הקוגניטיביים לרכיבים הרגשיים במוח. ניתוח הנתונים הראה שהגברה בפעילות הפרונטלית הקטינה את הפעילות של המערכת הלימבית. במילים אחרות, נעשית רציונליזציה של החוויה הנצפית ובמקרים מסויימים אף ניטרול ההשפעה של הגורם הרגשי.

איך למתן את החוויה הרגשית על אף שאנשים בוגרים לרוב מסוגלים להסתיר רגשות, קשה לנו לא לחוות אותם בפועל. איך אפשר למתן את החוויה הרגשית? שיטה אחת היא באמצעות הפניית הדיבור הפנימי. לפני חוויה רגשית חזקה אך לא רצויה, אפשר לדמיין חופשה מרגיעה או לשנות את הדיבור הפנימי ל"זה רק משחק". סקירה שיטתית משנת 2015 מראה שדיכוי התגובה הרגשית תבוא לידי ביטוי בהפעלה מוגברת של ה-dlPFC. תהליכי מחשבה מסוג זה מאוד אפקטיביים ומהווים את הליבה של הטיפול הקוגניטיבי ההתנהגותי (CBT). בטיפולים אלו עובדים על שינוי תבניות חשיבה שמייצרות התנהגויות ורגשות שליליים. זה כלי חשוב מכיוון שחוסר איזון רגשי, כעס או חווייה של סטרס, עשויים לפגוע בתפקודים הניהוליים. כמובן שמערכת היחסים היא דו סטרית ולא מדובר רק בשליטת Top-down. המערכת הלימבית מתקשרת עם ה-vmPFC (לכן חוקרים גם מכנים איזור זה very emotional) אשר משחקת תפקיד בניבוי תחושות בטן, הרגשות שעולים לקראת החלטה. דוגמא לכך מפורטת בכתבה הקודמת שעסקה במעורבות של האמיגדלה הבזולטרלית ברכישת ניסיון חברתי. סיכום: בסופו של דבר, בתהליך קבלת החלטות עם אלמנט מוסרי שמתנגש עם אלמנט רגשי, עולה אתגר אישי עבור הפרט לבצע החלטה התואמת את הערכים שלו. ההיבט הרגשי שמתווסף מעלה שאלות מעניינות: האם החלטות שנעשה בסופו של דבר משרתות את האושר האישי שלנו? האם הן משמרות אינטרס של הקהילה הקרובה? או האם הן משרתות מוסר גבוה יותר, מעבר לאינטרס האישי או הקהילתי? כתבה זו נכתבה בהשראת קטעים מהספר Behave: The biology of humans at best and worst של רוברט ספולסקי. מקורות עיקריים:

1. Rosenqvist, Simon. "Moral Tribes: Emotion, Reason, and the Gap between Us and Them, written by Joshua D. Greene." Journal of Moral Philosophy 14.2 (2017): 225-228.‏

2. Greene, J D et al. “An fMRI investigation of emotional engagement in moral judgment.” Science (New York, N.Y.) vol. 293,5537 (2001): 2105-8. doi:10.1126/science.1062872

3. Greene, Joshua D et al. “The neural bases of cognitive conflict and control in moral judgment.” Neuron vol. 44,2 (2004): 389-400. doi:10.1016/j.neuron.2004.09.027

4. Franklin G, Carson AJ, Welch KA. Cognitive behavioural therapy for depression: systematic review of imaging studies. Acta Neuropsychiatr. 2016 Apr;28(2):61-74. doi: 10.1017/neu.2015.41. Epub 2015 Jun 30. PMID: 26122039.